הרפס – סקירה כללית
הרפס הוא שם כולל לקבוצת זיהומים נגיפיים הנגרמים על ידי וירוס ההרפס סימפלקס (Herpes Simplex Virus) אשר קיימים בשתי וריאציות עיקריות: HSV-1, המזוהה לרוב עם פצעים סביב הפה והפנים ו-HSV-2, הנפוץ יותר באזור איברי המין. עם זאת, בפועל קיימת חפיפה בין הזנים והביטוי הקליני עשוי להפתיע גם רופאים מנוסים.
הנגיף נשאר רדום בגוף גם לאחר סיום ההתפרצות הראשונית ויכול להתעורר מחדש בתקופות של סטרס גופני או נפשי, מחלות חום או ירידה במערכת החיסון. תהליך זה מדגיש את אופיו הכרוני של ההרפס ומסביר מדוע גם טיפול מוצלח לא עשוי למנוע את ההתפרצויות החוזרות של תסמיני המחלה, אלא להקל ולזרז את הריפוי במהלך התקף חוזר.
במרפאה דרמטולוגית ההתייחסות להרפס אינה מצטמצמת לטיפול בפצע/ים פעיל/ים, אלא כוללת גם את מכלול הנסיבות, הדפוסים והסיבוכים האפשריים.
אבחנות קליניות לבחירת הטיפול האופטימלי בהרפס
לפני התחלת טיפול בהרפס נדרש אבחון מדויק, מאחר והרפס עלול להתבטא בצורות שונות ולעיתים אף לדמות מצבים עוריים אחרים כגון פצעים חיידקיים, כיבים על רקע אוטואימוני או תגובות לתרופות.
האבחנה מתבצעת לרוב על סמך המראה הקליני – קבוצת שלפוחיות קטנות על רקע עור מודלק, תחושת צריבה או עקצוץ מקדים ולעיתים גם מעורבות של בלוטות לימפה מקומיות. במקרים מסוימים יש צורך באימות מעבדתי באמצעות PCR או תרבית נגיפית, במיוחד כאשר מדובר באזור רגיש, התקפים חוזרים בתדירות גבוהה או כאשר הטיפול הסטנדרטי אינו יעיל.
ניסיון קליני מצטבר מלמד כי אבחון שגוי עלול להוביל לשימוש בתרופות שאינן מתאימות ולהחמרה או התמשכות המצב. לכן, במקרים של ספק יש להעדיף גישה זהירה ולהיוועץ ברופא עור.
עקרונות טיפול בהרפס – סקירה קלינית
הטיפול בהרפס מבוסס בעיקרו על תרופות אנטי ויראליות ממשפחת האציקלוביר (Acyclovir) ואלטרנטיבות דומות כגון ולציקלוביר (Valacyclovir) ופאמציקלוביר (Famciclovir). קיימים שלושה מצבים טיפוליים עיקריים:
- טיפול בהתפרצות חריפה במטרה לצמצם את משך הסבל, למנוע התפשטות ולזרז ריפוי.
- טיפול מניעתי (Suppressive) במקרים של התפרצויות תכופות או קשות.
- טיפול יזום (Episodic): התחלת טיפול בשלב מוקדם של תסמינים מקדימים, בידי מטופלים שמכירים את הדפוס האישי שלהם.
למרות שיעילות התרופות גבוהה כשהן ניתנות בזמן, חשוב להבין כי לא ניתן לסלק את הנגיף מהגוף. בנוסף, ישנם מצבים בהם תרופות סיסטמיות אינן מתאימות – עקב מחלות רקע, הריון או תגובות לוואי. במקרים אלו, יש צורך בהתאמת טיפול אישית ולעיתים גם בשימוש באמצעים תומכים כגון משחות הרגעה או טיפולים משלימים.
טיפול בהרפס באף
הרפס סביב האף ובעיקר בכנפיו או בחלקו הפנימי, מהווה אתגר טיפולי בשל הקרבה לריריות ולעור דק. לעיתים קרובות, מופיע התמונה הקלינית עושה רושם של זיהום חיידקי או של דלקת עור ממקור אחר. השיקול המרכזי כאן הוא לגבי התחלת טיפול אנטי ויראלי מוקדם ככל האפשר, תוך ניטור למניעת סיבוכים – בעיקר התפשטות לאזור העיניים.
טיפול בהרפס בפה
ביטוי קליני של הרפס בתוך הפה – על החיך, החניכיים או הלשון – שכיחה יותר בקרב ילדים, אך נצפית גם במבוגרים. חשוב להבחין בין הרפס לבין אפטות או פצעים על רקע אחר, שכן משך הזמן, הפיזור והתגובה לטיפול שונים. הפגיעה ברקמות הריריות עלולה להיות מכאיבה במיוחד ודורשת לעיתים טיפול משולב – אנטי ויראלי, משכך כאבים ונוגדי דלקת.
טיפול בהרפס בפנים
הרפס המופיע על הפנים, מחוץ לאזור השפתיים, עשוי לעורר חשש מוגבר בקרב המטופלים, במיוחד כאשר מדובר באזורים גלויים כמו הלחיים, המצח או הסנטר. הרקע האימונולוגי של המטופל, רגישות העור וטיפולים קוסמטיים קודמים עשויים להשפיע על הבחירה הטיפולית. במקרים של פגיעה נרחבת או תכופה, נשקלת לעיתים גישה מונעת ארוכת טווח.
טיפול בהרפס בשפתיים
זהו הביטוי הקלאסי והנפוץ ביותר של הרפס, אך גם כאן נדרשת הבחנה קלינית מדויקת: פצע פשוט סביב השפה יכול להתפתח להתפשטות לא טיפוסית, עם נפיחות בולטת של השפה, במיוחד בקרב מדוכאי חיסון או מטופלים לאחר טיפולי לייזר, פילינג עמוק או פרוצדורות דרמטולוגיות אחרות. יש לתזמן נכון את התחלת הטיפול, לעיתים אפילו בשלב התחושות הראשוניות, כדי לצמצם את חומרת ההתפרצות.
טיפול בהרפס בפות
הרפס גניטלי בנשים מצריך התייחסות רגישה וזהירה. מעבר לאי הנוחות הפיזית, ישנן גם השלכות רגשיות וזוגיות שיש לתת עליהן את הדעת. הטיפול התרופתי דומה עקרונית, אך יש להקפיד על בירור סיבוכים אפשריים כגון זיהומים משניים, התפשטות לרחם במקרים של הריון ושכיחות התפרצויות חוזרות. לכן, ליווי רפואי מתמשך חשוב במיוחד כאן.
שאלות נפוצות
כן. גם כאשר אין סימנים נראים לעין של הרפס, כמו שלפוחיות או פצעים, עדיין יתכן שהנגיף עובר לעור או לריריות וניתן להדביק אחרים. מצב זה נקרא הפרשה של הנגיף ללא תסמינים, והוא אחד ההסברים לכך שהרפס עלול לעבור גם ממי שלא יודע שהוא נשא של הנגיף.
HSV-1 נפוץ יותר באזור הפנים והשפתיים ו-HSV-2 באזורים גניטליים, אך ייתכן חפיפה בין הזנים. חשוב לדעת את סוג הנגיף למעקב, אך לא תמיד יש לכך משמעות טיפולית מיידית.
במקרים של יותר מ-6 התפרצויות בשנה, או כאשר כל התפרצות כרוכה בסבל ניכר, ייתכן שתישקל גישה מונעת רציפה בתרופות פומיות.
במקרים קלים מאוד ייתכן שיסתפקו בטיפול מקומי, אך לרוב יש צורך בתרופה פומית לשם שליטה יעילה בזיהום.
יש צורך באבחנה מחודשת, בירור סוג הזיהום, הערכת מצב חיסוני של המטופל ולעיתים החלפת התרופה.
סיכום – החשיבות שבאבחון וליווי רפואי
הרפס הוא מצב שכיח, אך אינו תמיד קל לזיהוי – הוא עשוי להופיע בצורות שונות ולעיתים מדמה בעיות אחרות, גם בעיני מי שמודע היטב למחלה. הניסיון הקליני מלמד כי הצלחת הטיפול תלויה לא רק בבחירת התרופה, אלא גם בתזמון, בהבנת הרקע הכללי ובזיהוי התסמינים המקדימים.
במקרים של התפרצות חוזרת, התפשטות נרחבת או תגובה חלקית לטיפול – מומלץ לפנות לרופא עור המיומן בזיהומים נגיפיים של העור והריריות. בקליניקת Spot Clinic, הצוות הרפואי כולל מומחים ברפואת עור עם ניסיון בטיפול בהרפס על כל גווניו ומציע גישה קלינית אחראית, זהירה ומבוססת ניסיון מצטבר.
