פסוריאזיס

פסוריאזיס: בחירת מסלול טיפול אופטימלי המבוסס על ניסיון קליני מוכח

מחלת הפסוריאזיס ובשמה בעברית ספחת הינה מחלת עור כרונית דלקתית של העור המתבטאת ברבדים עוריים, לרוב בצבע אדום-סגול המכוסים קשקשת בגוון כסוף / לבן. רוב החולים בפסוריאזיס סובלים מהמחלה בצורתה הקלה. שליש מחולי פסוריאזיס סובלים ממחלה קשה יותר הפוגעת באיכות חייהם או בעלת מעורבות מפרקית.

פסוריאזיס אינה מדבקת ואינה קטלנית, עם זאת, התפרחת הדלקתית והקשקשת הבולטת באיזורים שונים של עור הגוף והקרקפת עלולים לפגוע באיכות החיים של הלוקים בה, אם מדובר במטרד אסתטי גלוי לעין, גרד טורדני, ו/או בכאבי פרקים ומגבלות תנועה הטיפוסיים ל-Psoriatic Arthritis.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך לרוב היא פורצת לראשונה לפני גיל 40 ובכ-35-50% מהמקרים – לפני גיל 20. ב-10-15%מהחולים היא מתפרצת לפני גיל 10, וידועים גם מקרי התפרצות בגיל הינקות, או מעל גיל 50.

אבחון וטיפול בפסוריאזיס
סוג הפסוריאזיס הנפוץ מתאפיין בפריחה סימטרית באזורי קרקפת, מפרקים, ברכיים, גב תחתון וציפורניים אולם סוגים נוספים עשויים להתבטא במקומות נוספים בגוף.

קיימים גורמים רבים להתפרצות או להחמרת המחלה: סטרס נפשי ותקופות משבר, זיהום בגרון של חיידק הסטרפטוקוק, גורם פיסיקלי כמו פציעה, ניתוח, קעקוע או כוויה, נטילת תרופות שונות וכד', בנוסף נמצא רקע גנטי של קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

יתירה מזו,משערים היום שהמטען הגנטי של החולה "מכתיב" לא רק את התייצגות המחלה באותו פרט, אלא גם את המיקום של הנגעים, באם האיזורים המיישרים של הגפים, ו/או גו, ו/או קרקפת, ו/או צפרונים,ו/או כפות ידים או רגלים, ן/או קפלי הגוף. באותה מידה המטען הגנטי של החולה "נכתיב" גם ככל הנראה את ההתייצגות של מחלת הפרקים הפסוריאטית אצל אותו פרט, בין אם באצבעות הידים, חוליות עמוד השדרה, הברכיים וכד'.

מקור התהליך הדלקתי שגורם לתפרחת הפסוריאטית הוא ככל הידוע, בתת קבוצה של בכדוריות דם לבנות, המכונות לימפוציטים מסוג T. שפעולם של תאים אלה מעורר באמצעות "שליחי מטרה" כגון TNFalfa) Tumor necrosis factor) ואינטרלוקינים (IL-17, IL-23) תהליך דלקתי הפוגע בתאי העור. אלה מגיבים לתהליך באמצעות תוצרי לוואי, אשר במקום להפסיק את התהליך הדלקתי ממשיכים לתפעל אותו במעין מעגל סגור של סיבה ומסובב בתנועה מתמדת. תוך כדי כך נותרים במקום תאי זכרון "מאולפים", שאחראים ככל הנראה להתלקחויות החוזרות של המחלה ו/או למהלך הכרוני שלה. התוצאה נטו היא יצירת הרבדים והקשקשת על העור, מלווים בגרד ואי נוחות, כביטוי לדלקת, הגברת קצב חלוקת והבשלה מהירה של התאים בשכבת העור החיצונית, המכונה אפידרמיס. אם תאי האפידרמיס באופן תקין מתחלפים כל 28 יום, בנגעים פסוריאטים התהליך מתקצר ל 7 ימים בלבד.

חומרת המחלה נקבעת עפ"י שטח העור המעורב בנגעים: אם מדובר בשטח של עד 2% מכלל שטח עור הגוף, המחלה מוגדרת קלה; שטח עור נגוע של 3-10% נחשב לדרגת מחלה בינונית ומעל ל-10% משטח עור הגוף הוא ביטוי חמור של המחלה. מדדים נוספים לחומרת המחלה הם דרגת האדמומיות, עובי הקשקשת, גרד, מעורבות פרקים ועוד.

תסמינים עוריים וצורות קליניות

הנגע הפסוריאטי האופייני הוא כאמור רובד קטן או נרחב, דמוי טלאי אדום, מתוחם ומורם, מכוסה בשכבה עבה של קשקשת בגוון לבן-כסף. נסיון לקלף את שכבת הקשקשת יגרום להופעת נקודות דמם בעור שנחשף.

ההתייצגות הקלינית של המחלה לובשת מספר צורות טיפוסיות ומיקום הנגעים בכל אחת מההתייצגויות משתנה.

פסוריאזיס וולגריס Psoriasis Vulgaris

הפיזור האופייני של הנגעים במקרה של פסוריאזיס וולגריס הוא לרוב סימטרי – מעל המרפקים, בקדמת הברכיים, על הקרקפת ועל הגו. בצורתה הקשה התפרחת יכולה להופיע בכל חלקי הגוף. פסוריאזיס מוצאת את ביטויה גם בשינויים בציפורני הידים והרגלים, בצורת שקעים זעירים, "כתמי שמן" ואף היפרדות, או התעבות בגוון לבן או עכור של הציפורן.

פסוריאזיס בהיפוך Psoriasis Inversa

במקרים אחרים הנגעים יופיעו דווקא באיזורי קפלים, כגון – בתי שחי, מפשעות, אברי המין, מתחת לשדיים. צורה זו של המחלה מכונה "פסוריאזיס בהיפוך".

פסוריאזיס של כפות ידיים ורגליים Palmo-Plantar Psoriasis

צורה אחרת של המחלה בה הנגעים מוגבלים לכפות הידים והרגלים, מכונהPalmo-plantar psoriasis המתבטאת ברבדים מעובים מכוסים קשקשת גסה על כפות הידים והרגלים, העלולים להקשות על ההליכה.

פסוריאזיס פוסטולרית Pustular Psoriasis

הופעת פוסטולות כפצעונים קטנים, מעין שלפוחיות זעירות, המכוסות גלד צהבהב, דמוי גלד מוגלתי, או קשקש על כפות הידים והרגלים, טיפוסית לצורה המכונה פסוריאזיס פוסטולרית. הגלדים דמויי מוגלה אינם מכילים חיידקים ולכן אינם מדבקים.

פסוריאזיס טיפתית Guttate Psoriasis

צורה נוספת של המחלה נקראת פסוריאזיס טיפתית Guttate psoriasis המופיעה לעיתים קרובות בסמוך לדלקת גרון סטרפטוקוקלית. היא עלולה להתפרץ בבת אחת, כתפרחת כתמית מפושטת, דמויית "טיפות" מפוזרות על הגו והגפים.

אריתרודרמיה פסוריאטית Psoriatic Erythrodermia

Psoriatic Erythrodermia היא צורה קשה של פסוריאזיס, בה רוב שטח עור הגוף הופך אדום ומתקלף.

טיפול בפסוריאזיס

האם ניתן לרפא פסוריאזיס?

למרבה הצער התשובה היא לא. אין עדיין תרופה היכולה למנוע, אחת ולתמיד, את הופעת, או התלקחות הפסוריאזיס.

אין ספק שבעזרת טיפול מתאים, עשויים תסמיני המחלה להשתפר, או לחלוף לגמרי, אולם כאמור, הם עלולים לחזור שוב. לא ניתן לחזות את מהלך המחלה מראש, וקיים שוני בין חולה לחולה. טיפול מתאים עשוי להביא לנסיגה ולהעלים את הנגעים העוריים לפרקי זמן ארוכים של חודשים עד שנים. כדי לשמור על הפוגות ארוכות במחלה, חשוב מאוד להתאים את הטיפול לחומרת המחלה ולהתמיד בו, גם כשנותרו מעט מאוד נגעים.

בחירת סוג הטיפול מותאמת לחומרת המחלה: המקרים הקלים יטופלו בעיקר באמצעות משחות ואילו המפושטים והקשים יטופלו בתרופות סיסטמיות כגון כדורים וזריקות.

מהם הטיפולים החיצוניים (טופיקלים)?

התכשירים הרפואיים המיועדים לטיפול חיצוני (טופיקלי) בתפרחת הם לרוב בצורת קרם, הנספג בקלות בעור, או משחה שמנונית ,על בסיס ווזלין. קיימים גם תכשירים בצורת ג'ל, תמיסה או שמפו רפואי.
בחירת סוג התכשיר/ים נקבעת בין השאר, לפי מיקום הפריחה על הגוף:

בכל מקרה ובכל שיטת טיפול, שימון העור הנגוע בפסוריאזיס עשוי לשפר את התגובה לטיפולים הרפואיים.

מטרת השימון – ע"י משחת וזלין או כל קרם לחות עשיר – לסייע בריכוך הנגעים ולהגביר את ההשפעה של תכשירים רפואיים יעודיים.
את אלה ניתן לשלב, כאמור לעיל, עם טיפול ע"י משחות המכילות חומרים, כגון חומצה סליצילית, או אוריאה בריכוזים שונים, הממיסים את שכבת הקשקשת ומעניקים לעור מראה אסתטי יותר.

חשוב במיוחד להמנע מהסרה מכנית (ע"י קילוף) של שכבת הקשקשת, ו/או טיפולי פדיקור לנגעים על כפות הרגלים, היות והדבר עלול לגרום להחמרת התפרחת.

תכשירים טופיקלים נוגדי דלקת

התכשיר הקלאסי הוא קרם או משחה סטירואידלית, על בסיס קורטיזון.
הסטרואידים, שהם תרכובות קורטיזון, מדכאים את התגובה הדלקתית ומרגיעים גרד, אך השימוש בהם חייב להיות מושכל ומבוקר, כיוון ששימוש מתמשך בתכשירים היותר עוצמתיים (כגון דרמובט Dermovate), עלול לגרום בין השאר לעור דק, מדמם בקלות ו/או לשיעור יתר. חשוב להמנע משימוש בתכשירי קורטיזון באיזורי קפלים וגניטליה.

קיימים בשוק מגוון תכשירים המכילים סטרואידים בעלי עוצמות פעולה שונות, אם כשלעצמם, או בשילוב חומרים נוספים כגון חומצה סליצילית (טופיסאלן Topisalen), או דייבובט Daivobet (קלציפוטריול =ויטמין די), העשויים להגביר את ההשפעה הטיפולית.

השפעתם של התכשירים הסטירואידלים מהירה יחסית, במיוחד אם נעזרים בחסימות ע"י נייר ניילון, המגביר את ספיגת התכשיר לעור. עם השגת השיפור בתפרחת ובגרד, מומלץ לדלל בהדרגה את תדירות הטיפול ואת עוצמת התכשירים ולהמירם בתכשירים נטולי קורטיזון , ללא סטירואידים. בכל מקרה הגמילה מהטיפול בתכשירים אלה צריכה להעשות בהדרגה, על מנת למנוע התלקחות חוזרת והחרפה של המחלה עם הפסקת הטיפול.

משחות המכילות סטרואידים "חלשים-בינוניים" (כגון יומובט Eumovate ואלוקום Elocom) מיועדות לאזורים רגישים כגון קפלי העור.

משחות המכילות סטרואידים "חזקים" (טופיסאלן, בטאקורטן Betacorten, נרידרם Neridrem, דיפרוסליק Diprosalic, דרמובט) מיועדים למקומות שבהם העור פחות רגיש, כגון מעל המרפקים, הברכיים, הקרקפת או כפות הידיים והרגליים.

המשחה דאיבובט והג'ל קסמיול Xamiol

שילוב של סטרואידים עם נגזרת של ויטמין די (קאלציפוטריול). אלה מאיטים את קצב ההיווצרות של תאי העור הנגועים בפסוריאזיס.
החולים מעדיפים את השימוש בג'ל, מאשר במשחות על בסיס וזלין, שהן שמנוניות ודביקות ושקשה להסיר אותן. נוחות השימוש בקסמיאול ג'ל מגדילה את ההיענות של החולים לטיפול. באחרונה נכנס לשימוש טיפול בג'ל קסמיאול באמצעות אפליקטור. זה מאפשר שימוש מדויק בתכשיר וכן גישה לאזורים בגוף שקשה להגיע אליהם במישרין עם היד (למשל במקרים של נגעים פסוריאטים בגב).

המינון המקובל והמומלץ הוא מריחת המשחה פעם ביום, במשך שבועיים עד ארבעה, ולאחר היעלמות הקשקשת והאדמומיות, הפחתה הדרגתית בתדירות השימוש עד ההפסקה.
עם זאת, בהתחשב שהשימוש בתכשיר המכיל ויטמין די עלול לגרום לעלייה ברמת הסידן, השימוש בו מוגבל ל־100 גרם בשבוע במבוגרים ול־50 גרם בשבוע בילדים.

פרוטופיק ואלידל

תכשירים נוגדי דלקת שאינם סטירואידלים. הם מכילים תרופה מעכבת קלצינאורין, המעורב בתהליכים דלקתיים. תכשירים אלה עשויים להוות תחליף לתכשירים סטירואדלים נוגדי דלקת , במיוחדבאיזורים רגישים, כמו קפלי העור או הגניטליה.

תכשירים ממוססי קשקשת (קראטוליטים)

פוטותראפיה

שיטת טיפול זו מבוצעת באמצעות חשיפת העור הנגוע במתקן רפואי (או ביתי) לנורות מיוחדות המחקות במידה זו או אחרת את קרינת שמש, והמיועדות לריפוי. חשוב להדגיש שבכל שיטות הפוטותראפיה הזמינות לחולי פסוריאזיס חשוב ביותר להקפיד על שימוש במשקפי שמש תקניות במהלך החשיפה לנורות השמש המלאכותיות, שכן אורן כמו אור השמש עלול לזרז היווצרות קטרקט בעיניים.

פוטותרפיה – טיפול בקרינת אור, נחשב יעיל ועשוי להביא להפוגה של ממש בתסמיני המחלה, לעתים למשך חודשים רבים. החשיפה היא לקרינת אור בתחום ה-UVB
בטווח הקרוי ספקטרום צר "Narrow band UV" .
מדובר בסדרת טיפולים המתבצעת כאמור במכון פוטותראפי סמוך למרפאת עור, עד שלוש פעמים בשבוע, בכל פעם למספר דקות במשך כשלושה חודשים.

המטופל חושף את העור הנגוע בעמידה או בשכיבה במתקן דמוי תא טלפון או גליל, המצופה נורות אולטרה סגוליות. זמן החשיפה שנמשך דקות אחדות, הולך ועולה מטיפול לטיפול בהדרגה, על מנת להמנע מכווית שמש. מקובל להגן על הפנים ועל איזורים לא נגועים באמצעות כיסוי בד או קרם מסנני קרינה.

הטיפול עשוי כאמור להביא להפוגה בשיעור גבוה מאוד של המקרים. הוא נחשב בטוח, בהתחשב בכך שניתן להסתפק במינון קרינה מבוקר מזערי (בהשוואה לחשיפה לקרינת שמש), וכך להקטין את הסיכון לנזקים מצטברים מחשיפה לקרינה על סגולה. עם זאת, הוא עלול לגרום לצריבה דמוית כווית שמש, נמשים, שיזוף יתר ולהזדקנות העור. עירנות יתר מומלצת במטופלים בהירי עור, או עם ריבוי נקודות חן (שומות) ו/או סיפור אישי או משפחתי של סרטן עור או מלנומה, הזקוקים למעקב קפדני לאבחון מוקדם של נגעים קדם סרטניים ו/או סרטן עור או מלנומה, גם שנים לאחר סיום סדרת הטיפולים הפוטותראפים.

פוטותרפיה ביתית

מנורות פוטותרפיה לשימוש ביתי משווקות באופן מסחרי בישראל. כל מכשיר מחובר לשעון מפסק (טיימר), המונע כוויות ו/או לנזקים לטווח רחוק משימוש מוגזם ובלתי מבוקר בנורות אלה. מובן מאליו שהטיפול הביתי צריך להתנהל ע"י רופא העור לצורך קביעת מינון ותדירות הטיפולים עד להחלמה.

שיטת גקרמן Goeckerman

כאשר הפסוריאזיס מפושטת נהוג לשלב טיפול מקדים במשחות זפת עם חשיפה לאור בתדר העל סגול. שיטת טיפול זו משלבת תכשירי זפת עם חשיפה לקרינת
UVB. המטופל נמרח בזפת הנותרת על גופו מספר שעות, ולאחר הסרתה נחשף לקרינה על סגולה במכון הפוטותרפיה. הזפת ככל הנראה הופכת את העור לרגיש יותר לקרינה ועשויה להפחית את התהליך הדלקתי של המחלה. שיטה זו נהוגה במסגרת יחידות לאשפוז יום בבתי חולים, בהתחשב באי הנוחות הכרוכה במריחת תכשיר הזפת.

PUVA (Psoralen & UVA)

שיטת טיפול זו משלבת נטילה דרך הפה של תרופה המכילה נגזרת פסורלאן (חומר המצוי בצמחים) וההופך את העור לרגיש ביותר לקרינה בתחום העל סגול
UVA. החולה מגיע למכון הפוטותרפיה שעתיים לאחר שנטל דרך הפה את כדור הפסורלאן, ובעיתוי זה נחשף לתא הפולט קרינה על סגולה בתחום ה-UVA.

לאחר הטיפול ועד סילוק הפסוראלן מהגוף, על החולה להמשיך להתגונן מפני חשיפה לשמש ביממה הקרובה, ע"י לבוש בגדים ארוכים, מריחת מסנני קרינה והגנה על העיניים עם משקפי שמש תקניות.

בשל תופעות הלוואי, השימוש בשיטה מוגבל למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים.

לפסוריאזיס המערבת כפות ידיים ורגליים קיים טיפול משולב דומה באמבטיות פובה, בהן החשיפה לפסורלן היא בתמיסה חיצונית, ללא צורך בבליעת כדורים, מה שמפחית תופעות של רגישות לשמש לאחר הטיפול.

טיפול אקלימי בים המלח – Dead Sea Climate Therapy

אפשרות חילופית לטיפול בפסוריאזיס בינונית עד קשה היא חשיפה לשמש מספר שעות כל יום באיזור ים המלח. זאת בשילוב עם טבילה במי ים המלח או במרחצאות הגפרית.
משך השהות האופטימלית בחוף ים המלח עד להשגת השיפור נעה בין שבועיים ל 4 שבועות. עוצמת קרינת השמש הצורבת בחוף ים המלח, בגלל עומק המקום מתחת לפני הים קטנה יותר יחסית לחוף הים התיכון, ולכן הסיכון לכווית שמש קטן יותר, מה שמאפשר זמני חשיפה ארוכים יותר.

כיצד מטפלים בפסוריאזיס מפושטת?

טיפולים סיסטמים

להבדיל מטיפולים טופיקלים, מתבססים על נטילה דרך הפה, או בזריקה, של תרופה ייעודית. יעילות הטיפול היא תוצאה של השפעה סיסטמית, כלל-מערכתית של התרופה, בין השאר – על קצב חלוקת תאי העור ו/או על דיכוי בררני של מסלולים ייחודיים של התגובה החיסונית ועוד. בעקרון, ניתן לשלב טיפול סיסטמי עם טיפולים טופיקלים, כאלה או אחרים, המיושמים במישרין על הנגעים בעור.

מי שנזקק ועשוי להנות מטיפול סיסטמי הם חולים שטיפול בתכשירים טופיקלים במריחה על הנגעים לא הביא לנסיגה משמעותית של המחלה ו/או חולים שהנגעים שלהם מפושטים על פני למעלה מ־10% שטח עור הגוף, או שמערבים אזורים רגישים כמו איזורי קפלים, כפות רגלים וידיים או איברי המין, וכן חולים הסובלים, פרט לנגעים העוריים, גם מדלקת פרקים פסוריאטית. (Psoriatic Arthritis).

השפעתם של הטיפולים הסיסטמים עשויה לבוא לידי ביטוי תוך מספר שבועות מתחילתם ועם השגת האפקט הטיפולי האופטימלי יש צורך להמשיך בטיפול לאורך זמן, בהתאם לפרוטוקל הטיפולי , כדי לאפשר הפוגה יציבה. כל זאת, תוך ניטור ומעקב רפואי אחר תופעות לוואי אפשריות, התלויות בין השאר בסוג הטיפול ובמינון התרופה.

ניאוטיגאסון Acitrecin – Neotigason

נגזרת של ויטמין A

תרופה זו יעילה כקו ראשון לטיפול סיסטמי בחולי פסוריאזיס. את התרופה נוטלים דרך הפה בכדורים, לפרק זמן שעשוי להיות מתמשך ככל הנדרש, עד להשגת שיפור ו/או הפוגה במחלה. ניתן לשלב טיפול זה עם טיפולים טופיקלים ו/או עם פוטותראפיה. תחת טיפול זה עור המטופל מגיב טוב יותר לחשיפות לקרינה על סגולה.

תופעות הלוואי לנטילת ניאוטיגאסון כוללות יובש בפה ובעיניים, נשירת שיער קלה ועלייה בשומני הדם. התרופה אסורה לשימוש בנשים בגיל הפוריות, בשל הסיכון למומים בעובר.

מתוטרקסט Methotraxare

תרופה כימותרפית, המעכבת חלוקת תאים . התרופה ניתנת דרך הפה, בדרך כלל פעם בשבוע .זאת בליווי רפואי ובמעקב צמוד אחר בדיקות הדם, במיוחד ספירת הדם . ייתכנו תופעות לוואי כגון בחילות, הפחתת כדוריות דם לבנות, טסיות, אנמיה, הפרעה בתפקודי כבד, פיברוזיס כבדי לאחר שימוש ממושך. לפני הכניסה להריון, הן לנשים והן לגברים דרושה הפסקת הטיפול למשך שלושה חודשים.

ציקלוספורין Cyclosporin

השפעתה של תרופה זו, המדכאת את מערכת החיסון, היא מהירה מאוד בדרך כלל ויעילותה רבה, אך היא שמורה למקרים קשים, שנכשלו בטיפולים סיסטמים אחרים, כיוון שהיא עלולה לפגוע בין השאר בתפקוד הכליות ולהעלות את לחץ הדם.
היא מחייבת ניטור צמוד ופיקוח רפואי. משך הטיפול בתרופה קצר בדרך כלל- עד להשגת הפוגה, ואז ניתן להעביר את החולה לטיפול בתרופה סיסטמית חלופית לשימוש ממושך.

אוטזלה Apremilast – Otezla

תרופה המדכאת את האנזים פוספודיאסטראז 4 ומעכבת את התהליך הדלקתי. התרופה בעלת תופעות לוואי מעטות. היא ניתנת בכדורים, במינון של 30 מיליגרם פעמיים ביום. זוהי תרופה בעלת פרופיל בטיחות גבוה.

תרופות ביולוגיות

התרופות ה”ביולוגיות” הן הדור החדש של התרופות לפסוריאזיס. הטיפול הביולוגי הביא למהפך באורח החיים של החולים ובאיכותם. פריצת הדרך של הטיפולים הביולוגיים מסמנת את פתחה של תקופה חדשה בטיפול בחולי פסוריאזיס, המכוונת לשורש הבעיה – בלימת השיבוש במערכת החיסון האופייני לכל אחת מתסמונות המחלה.

תרופות אלו הינן ברובן נוגדנים ממקור אנושי, המיוצרים בהנדסה גנטית, כנגד מסלול/ים ייחודי/ים בשרשרת התגובה החיסונית, שגורמ/ים במישרין למחלה. כלומר, מנגנון הפעולה שלהן הוא סוג של "תמרון" בררני, מכוון-מטרה, של התגובה החיסונית, המכונה Immune-modulation. זאת, להבדיל מהתרופות הסיסטמיות הקלאסיות , כגון מתוטרקסאט או ציקלוספורין שהשפעתן כלל- מערכתית.

כל אחד מהנוגדנים מקבוצות אלה עשוי לבלום, לכל הפחות, מסלול אחד ויחיד של התגובה החיסונית, האחראית לצורת התייצגות מסויימת של הפסוריאזיס. כלומר, בחירת התרופה הביולוגית תותאם להתייצגות המחלה, בין אם היא מערבת את הקרקפת, כפות הידיים והרגליים, צפורנים ו/או את פרקי האצבעות, ו/או את מפרקי חוליות עמוד השדרה, מפרקי הברכיים וכד'. ככל שהתרופה שנבחרה אכן תואמת את המסלול האחראי להתייצגות הקלינית של המחלה , כך שיעור התגובה יגדל באופן דרמטי עד למצב המכונה PASI 100- דהיינו שיפור של 100% במדדי המחלה. טיפול מתמשך יערוב להפוגה ברת- קיימא.

מדובר במספר קבוצות מובילות של נוגדנים, המסווגות כ:

נוגדי Anti TNF

Etanercept (Enbrel)
Adalimumab (Humira)
Infliximab (Remicade)

נוגדי IL- 17

Secukinumab (Cosentyx)
Ixekizumab (Taltz)

נוגד IL-12/23

Ustekimumab (Stelara)

נוגדי IL- 23

Risankizumab (Skirizy)
Guselkumab (Tremfya)

בסל הבריאות רשומות כיום מספר תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס:

מדובר בתרופות יעילות בעלות שיעורי הצלחה של 80% – 50% ומעלה.

התרופות ניתנות בזריקה, בתדירות משתנה (לאחר תקופת העמסה התחלתית): אחת לשבוע (אנברל), אחת לשבועיים (יומירה), אחת ל־4 שבועות (קוסנטיקס), אחת ל־12 שבועות (סטלרה). רמיקייד (נוגד TNF) ניתן בעירוי דרך הוריד.
בשל השפעתן על תגובות מערכת החיסון, התרופות הביולוגיות כרוכות בסיכונים לפתח זיהומים, בעיות נוירולוגיות ו/או גידולים – בעיקר גידולי עור.

פרט לכך – מחירן גבוה מאוד והן מיועדות לחולים היותר קשים של המחלה.

תרופות אלה מביאות כאמור להפוגה ולא לריפוי, והן מחייבות טיפול המשכי עם מעקב רפואי צמוד.

ההיענות של החולים לטיפול בתרופות ביולוגיות גבוהה בזכות יעילותן, נוחות השימוש בהן ופרופיל הבטיחות שלהן.

מהן הגדרות סל השירותים למתן התרופות הביולוגיות?

לפי סל השירותים ניתנות התרופות הביולוגיות לחולי פסוריאזיס בהתקיים התנאים הבאים:

  1. החולה סובל מפסוריאזיס מפושטת בשיעור של יותר מ־,50% או – כשמדד חומרת המחלה , הנקרא PASI הוא מעל 50, או – כאשר המחלה פוגעת באזורי גוף רגישים: פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים, איברי המין והישבן.
  2. חולים שקיבלו לפחות שני טיפולים סיסטמיים (פוטותרפיה, טיפול בים המלח, טיפול בתרופות מתותרקסט, ניאוטיגסון, ציקלוספורין), אך לא השיגו שיפור של 50% לפחות במדד PASI (ראשי תיבות של Psoriasis Area-and-Severity Index) לאחר סיום הטיפול בהשוואה לתחילת הטיפול.
  3. במקרים הסובלים מדלקת פרקים פסוריאטית , עם פגיעה מפרקית.

פרט לכך, בחלק מקופות החולים קיים תעדוף של טיפולים ביולוגים, כלומר קופה אחת מחייבת סדר מסוים של התרופות , משיקולים כלכליים, בעוד שבקופות אחרות הרופא המטפל יכול לרשום כל תרופה אשר בסל הבריאות, לפי שיקול דעתו.

לפני קבלת הטיפול יש לבצע סדרת בדיקות להערכת מצבו הבריאותי של המטופל הכוללות:

כיוון שמדובר בתרופות חדשות, נדרשת תשומת לב מיוחדת להשפעות שלהן.
תופעות הלוואי העיקריות של התרופות הביולוגיות הן:

ריכוז האיבחון והטיפול במחלת הפסוריאזיס במרכז המומחים של ספוט מבוצע על ידי ד"ר מיכל סלומון.
לפסוריאזיס קיימים גם פתרונות נוספים בתחום הרפואה המשלימה.

פסוריאזיס - לפני ואחרי טיפול

פסוריאזיס – לפני ואחרי טיפול

עוד על פסוריאזיס – גורמים וטיפול

מומחי ספוט קליניק לפסוריאזיס

פרופסור דוד אנק - רופא עור פרטי מומחה לרפואת עור

פרופסור דוד אנק

מומחה לפסוריאזיס

ד״ר זהר ליברטי - רופאת עור פרטית

ד"ר זהר ליברטי

מומחית לפסוריאזיס

ד״ר מיכל סלומון - רופאת עור פרטית מומחית לרפואת עור

ד"ר מיכל סלומון

מומחית לפסוריאזיס

צרו אתנו קשר

ביקור בטוח בשגרת הקורונה

הקליקו לפרטים

רופא עור אונליין

לפרטים: 073-3743333