מתוך התערוכה "פרוק רגליים" ( אוצרת הדסה כהן), באדיבותו של האמן ציקי אייזנברג
איחוי עצמי של מקטעי גוף טיפוסי לפרוק –הרגלים, בעל חיים חסר חוליות ובעל שלד חיצוני הדומה לשריון.
ביקור בתערוכה "פרוק רגליים" של האמן ציקי אייזנברג (אוצרת הדסה כהן) בגלריה חנינא (תל-אביב, יולי 2020) חושף את הצופה, בין השאר, למספר תופעות עוריות מוכרות, כגון כווית סרפד, המותירה "צלקת" בעקבותיה, או דימום בקרסול כתוצאה מ"גירוד" מציק.
צמח הסרפד מתייצג על קירות חלל הכניסה לתערוכה לצד טפט אלוורה גדול המעניק מזור לפצעים. מלבד יכולתו לצרוב או לשרוט את העור החשוף, לצמח הסרפד – כמו לאלוורה – גם תכונות רפואיות רבות.
החיפוש אחר מרפא או הגנה מהווה חלק בלתי נפרד מהאינסטינקטים החייתים הטבועים בנו.
מרכז הכובד של העשייה היצירתית של ציקי אייזנברג מצוי בצילום, אייזנברג מקשה על זיהוי ותפיסה חושית-ממדית של מרכיבי התצלום שלו ומשאיר אותנו תלויים מעל הסדק הצר שבין הדו והתלת ממד.
"מראה הצבה"
הוא מנסה להפגיש רקעים עזים עם קומפוזיציות, אשר ספק מתעדות אובייקטים מוכרים שהתייתמו מסביבתם, ספק ממציאות סביבות חדשות.
"גירוד קפיצה"
מציע פתח הצצה לגבולות התיחום של הגוף במרחב ולמה שמגדיר אותו.
פעולות הפירוק, ההרכבה או ההסתרה בתצלומים חושפות מנגנון פנימי, הישרדותי, כזה המציב מחיצות המסיחות את הדעת מפני פציעה עמוקה יותר.
מתוך התערוכה "תחת השמש" של האמן רובין רוד
