אימפטיגו
מה זה אימפטיגו?
אימפטיגו (Impetigo) הנו זיהום עור חיידקי שכיח ומדבק מאוד, המתפשט באמצעות מגע בין עור לעור. זהו אחד מזיהומי העור השכיחים ביותר אצל ילדים, אך הוא יכול להופיע גם במבוגרים ובעיקר ספורטאים. במרבית המקרים מדובר במחלה קלה יחסית,שחולפת בתוך מספר שבועות ללא טיפול. על אף זאת, טיפול תרופתי מומלץ, לשם הקטנת הסיכויים להדבקה ולסיבוכים.
מי נמצא בקבוצת הסיכון?
אימפטיגו שכיח בעיקר בקרב ילדים צעירים בגילאי 2-5 ש’ ובקרב ספורטאים. מעל 10% מהילדים יסבלו לפחות פעם אחת מאימפטיגו במהלך שנות הילדות. כמו כן, ספורטאים העוסקים בספורט שמערב מגע קרוב , כמו פוטבול או היאבקות, נמצאים גם הם בסיכון מוגבר. מכיוון שהחיידק שגורם לאימפטיגו משגשג בסביבה לחה עם טמפרטורה גבוהה, מקומות לחים מהווים סביבה מתאימה להדבקה ולכן גם שחיינים נמצאים בקבוצת הסיכון.
מהם הגורמים לאימפטיגו?
החיידקים סטרפטוקוקוס (Streptococcus) וסטפילוקוקוס (Staphylococcus) אחראיים על רוב מקרי ההדבקה באימפטיגו. החיידקים חודרים לתוך העור דרך כל סדק המאפשר זאת: חתך, שריטה, נשיכה, פריחה או כוויה. ברגע שהחיידק חודר אל העור, הוא יוצר דלקת בשכבות העליונות של העור. כמו כן, ניתן להידבק באימפטיגו בעקבות מגע עם חפץ מזוהם בחיידק כמו מגבות, ציוד ספורט או בגדים.
מהם הסוגים של אימפטיגו?
קיימים שני סוגים עיקריים של אימפטיגו, אימפטיגו ללא שלפוחיות ואימפטיגו עם שלפוחיות.
- אימפטיגו ללא שלפוחיות: (Non bullous impetigo) זהו הסוג הנפוץ יותר. מתחיל כפצע אחד או מספר פצעים אדומים ומגרדים, המתפוצצים והופכים לגלדים בצבע דבש. הפצעים מתפרצים במהירות והעור סביבם הופך אדום. בלוטות לימפה אזוריות עשויות להרגיש נפוחות וכואבות. בגלל שהמעורבות היא של שכבות העור העליונות, הריפוי לרוב לא מותיר צלקת. גירוד של הפצעים יכול לגרום להתפשטות של הזיהום לאזורים אחרים על גבי העור, וזו גם החשיבות העיקרית של הטיפול. הנגעים יכולים להופיע בכל מקום בגוף, אך שכיחים בעיקר באזור הפנים, הידיים והרגליים.
- אימפטיגו עם שלפוחיות: (Bullous impetigo) מצב זה שכיח בעיקר אצל בני שנתיים ומטה, ומתאפיין בדרך כלל בהופעה של שלפוחיות מלאות נוזל על פני העור. בתחילה, השלפוחיות מכילות נוזל עכור או צהוב ובהמשך, השלפוחיות נפתחות ונוצרים כיבים עם גלדים.
מהם גורמי הסיכון?
מספר מצבים מעלים את הסיכון להידבקות באימפטיגו:
- גיל – הזיהום שכיח יותר אצל בני שנתיים עד חמש
- מזג אוויר חם ולח
- תנאי חיים צפופים (בסיסי חיילים, פנימיות ומועדוני סטודנטים)
- מחלת עור קיימת (למשל: דלקת עור אטופית, סקביאס)
- פגיעה בשלמות העור (עקיצות חרקים, אבעבועות רוח)
מהו הטיפול באימפטיגו?
ללא טיפול, עלול להתפתח זיהום חמור יותר הנקרא אקתימה (Ecthyma) . הזיהום חודר לשכבות עמוקות יותר בעור וגורם להיווצרות שלפוחיות כואבות שבהמשך הופכות לכיבים פתוחים ועמוקים. גלדים עבים מתפתחים על גבי הכיבים והעור שמסביב מאדים. בגלל המעורבות של שכבות עור עמוקות יותר, צלקות עשויות להיווצר בתהליך הריפוי.
הטיפול המקובל באימפטיגו כולל אנטיביוטיקה מקומית למריחה על העור או אנטיביוטיקה סיסטמית, בהתאם לחומרת המחלה.
גם להיגיינה של העור יש תפקיד מפתח בתהליך ההחלמה מאימפטיגו. מספר המלצות שנמצאו יעילות בתהליך ההחלמה ובמניעת הישנות:
- שטיפת העור הנגוע במים חמים וסבון, ושפשוף עדין של הגלדים ושאריות העור שהצטברו
- מריחת משחה אנטיביוטית בתדירות הנכונה לפי הוראות הרופא
- חבישת העור המעורב (גם עוזר בתהליך ההחלמה וגם מקשה על גירוד ומונע הדבקה)
עם טיפול נכון, אימפטיגו אינו מדבק יום עד יומיים לאחר ההתפרצות. ללא טיפול, אימפטיגו חולף מעצמו לאחר שבועיים עד ארבעה שבועות. במהלך הזמן הזה, יש סיכון גבוה יותר לפתח שלפוחיות נוספות או סיבוכים כמו אקטימה.
מניעה של אימפטיגו
כדי להימנע מהדבקה של אחרים וכמו כן מהדבקה של אזורים נוספים בגוף, מומלץ להיצמד להנחיות הבאות:
- הימנעות ממגע עור – לעור עם אחרים
- שמירה על הפצעים הפתוחים נקיים וחבושים
- הקפדה על רחיצת הידיים לאחר כל מגע בעור הנגוע
- הימנעות מגירוד הפצעים
- הימנעות משיתוף חפצים אישיים עם אחרים (מגבות, בגדים, צעצועים וכו’)
רופא ילדים, רופא משפחה או רופא עור בדרך כלל מאבחנים אימפטיגו על סמך מראה העור. לעיתים ניתן לבצע תרבית כדי לזהות את החיידק האחראי לזיהום, אך פעולה זו אינה חיונית. במקרים נדירים במיוחד, עשויה להיות נחוצה ביופסיה (נטילת דגימה קטנה מהעור) כדי לקבוע אבחנה מדויקת.
כן, אימפטיגו הוא זיהום עור חיידקי מדבק מאד. הוא מתפשט בקלות דרך מגע ישיר עם פצעים או נוזלים שמופרשים מהם, ויכול להתפשט גם דרך חפצים משותפים כמו מגבות, בגדים, מצעים, או משחקים שבאו במגע עם הפצעים.
החיידקים שגורמים לאימפטיגו (סטפילוקוקוס או סטרטוקוקוס) יכולים להישאר על פני השטח ולשרוד במשך שעות ואף ימים, ובכך להקל על העברתם מאדם לאדם.
כדי למנוע התפשטות של אימפטיגו, מומלץ להימנע ממגע ישיר עם האזור המודלק, להקפיד על היגיינה, לכבס בגדים ולשטוף כלים שבאו במגע עם אזורים נגועים. כמו כן מומלץ להימנע משיתוף פריטים אישיים כמו מגבות או חפצים אחרים, בפרט במקומות צפופים כמו גנים ובתי ספר. ככלל, אם קיים חשש לזיהום מוטב להישאר בבית עד להתחלת החלמת הפצעים או ל-48 שעות לאחר תחילת טיפול אנטיביוטי.
חולה אימפטיגו מפסיק להדביק אחרים בדרך כלל בטווח של 24-48 שעות לאחר התחלת טיפול אנטיביוטי, בתנאי שהטיפול יעיל והמצב משתפר. ללא טיפול המחלה יכולה להמשיך להיות מדבקת כל עוד ישנם נגעים פתוחים או הפרשות מהעור.
ילד עם אימפטיגו יכול בדרך כלל לחזור לגן 24-48 שעות לאחר תחילת טיפול אנטיביוטי, בתנאי שהנגעים מכוסים היטב ואין הפרשות פתוחות. חשוב לוודא שהמצב משתפר והילד מרגיש טוב.
בכל מקרה של אימפטיגו מומלץ להיוועץ ברופא עור ולפעול על פי הנחיותיו ולהקפיד על היגיינה כדי למנוע הדבקה של ילדים אחרים.
כן, אימפטיגו עשוי לחזור לאחר ההחלמה, במיוחד אם לא ננקטים אמצעי מניעה מתאימים. החיידקים הגורמים לאימפטיגו יכולים להישאר על העור או בסביבה הקרובה, ולכן יש חשיבות רבה לשמירה על היגיינה טובה ולמניעת מגע עם חפצים מזוהמים.
בנוסף, אנשים עם נטייה לזיהומי עור חוזרים, כמו ילדים קטנים או ספורטאים, עשויים להיות בסיכון גבוה יותר להידבקות חוזרת. אם האימפטיגו חוזר לעיתים קרובות, מומלץ להתייעץ עם רופא עור כדי לבדוק אפשרויות טיפול נוספות.
אימפטיגו הוא זיהום חיידקי המחייב בדרך כלל טיפול אנטיביוטי דרך משחות או אנטיביוטיקה אוראלית. ישנם טיפולים טבעיים העשויים להקל על התסמינים ולתמוך בתהליך הריפוי, אך חשוב לציין שהשימוש בהם לא מחליף טיפול רפואי. הצעות לטיפולים כמו טיפול בחומץ תפוחים, שמן תמצית עץ התה, אלוורה, שום, קומפרסים קרים או תמצית לבנדר המפורסמים ברחבי הרשת, אינם מהווים תחליף לאנטיביוטיקה במקרים של אימפטיגו. ההמלצה במצב של חשש לזיהום חיידקי היא לפנות לרופא עור כדי לאבחן את התסמינים באופן יסודי ולקבל טיפול אנטיביוטי מתאים שיבטיח ריפוי מלא.
כדי למנוע הדבקה באימפטיגו הקפידו על הדגשים הבאים:
– שטפו ידיים עם סבון ומים, במיוחד לאחר מגע עם הנגעים.
– הימנעו מגירוד או נגיעה בנגעים כדי לא להפיץ את החיידקים.
– כסו את האזורים הנגועים בתחבושות או בגדים נקיים כדי למנוע מגע ישיר שלהם עם אנשים אחרים.
– התחילו טיפול אנטיביוטי בהקדם לפי הנחיות רופא עור.
– הימנעו משיתוף מגבות, בגדים, מצעים או חפצים אישיים עם אנשים אחרים.
– נקו משטחים שנגעו בהם לעיתים קרובות עם חומר חיטוי.
– עד שהנגעים מחלימים או מכוסים, הימנעו ממגע קרוב עם אנשים אחרים, במיוחד בסביבות צפופות כמו גנים או בתי ספר.
– פצעים אדומים קטנים המופיעים לרוב סביב האף והפה, אך עשויים להופיע גם במקומות אחרים בגוף כמו ידיים ורגליים.
– שלפוחיות קטנות מלאות נוזל.
– הפרשה של נוזל צהוב ודביק כתוצאה מהתפוצצות השלפוחיות.
– גלדים עבים בצבע צהוב-חום הדומים לדבש, הנוצרים לאחר שהנוזל מתייבש.
– גרד קל באזור הנגוע.במקרים פחות נפוצים, עשויים להופיע תסמינים נוספים: שלפוחיות גדולות יותר המאפיינות סוג של אימפטיגו בשם “אימפטיגו בולוזי” (Bullous impetigo), פצעים עמוקים וכואבים – מצב חמור יותר בשם “אקטימה” (Ecthyma) העלול להשאיר צלקות, חום (במקרים של זיהום נרחב), בלוטות לימפה נפוחות באזור הפגוע או הרגשה כללית לא טובה וחולשה במקרים חמורים יותר.
