אימפטיגו: תסמינים, גורמים וטיפול יעיל במרפאת ספוט קליניק

אימפטיגו (Impetigo) הינו זיהום עורי נפוץ, שטחי, ומדבק, אשר שכיח ביותר בילדים, אך יכול להופיע גם בקרב המבוגרים שבסביבתם. הזיהום מועבר במגע ישיר בין בני אדם או בין חפצים כגון רהיטים. לא נדיר לראות הדבקות חוזרות באימפטיגו, במיוחד בקרב אוכלוסיות של ילדים.
הזיהום מופיע בדרך כלל בשכבה השטחית של העור – האפידרמיס, ונגרם בדרך כלל על ידי חיידקים מסוג Staphylococcus aureus ופחות מכך על ידי חיידקי Streptococcus pyogenes.
הזיהום יכול להופיע בשתי צורות:

Quick Answer

Impetigo is a common, superficial, and highly contagious skin infection primarily affecting children, though it can also occur in adults. This infection is typically caused by Staphylococcus aureus bacteria, and less commonly by Streptococcus pyogenes, and is transmitted through direct contact with an infected person or contaminated objects. Impetigo manifests in two main forms: the more common non-bullous type, characterized by dry, golden crusts, and the bullous form, which presents with fragile blisters that easily rupture. Risk factors include cracked or irritated skin, which allows easier bacterial entry, as well as warm, humid climates and poor hygiene.

1. צורה קלאסית לא-שלפוחיתית [Non-Bullous] – הצורה היותר שכיחה.
2. צורה שלפוחיתית [Bullous].

קיימים מספר גורמי סיכון להדבקה באימפטיגו, שהמשותף לגביהם הינו עור סדוק/מודלק/מגורה אשר מאפשר חדירה קלה יותר של החיידק. עור שלם בדרך כלל עמיד בפני חדירת חיידקים. הפרעה בשלמות העור מאפשרת פלישה של חיידקים דרך פני השטח. דוגמאות למצבים אלו לרבות – דלקת עור אטופית, זיהומים עוריים אחרים כגון – סקאביאס, אבעבועות רוח, חתכים, עקיצות של חרקים, כוויות, שפשוף העור. גורמי סיכון נוספים כוללים: אקלים חם ולח, היגיינה לקויה, ומקומות צפופים (למשל גני ילדים). קיימת גם נשאות של החיידק סטאפילוקוקס בקרב חלק מהאוכלוסיה באזורים שונים בגוף לרבות באף, בבתי שחי, באזור הטבור ובאזור האגן.

האבחנה לרוב קלינית ונסמכת על מראה אופייני של הנגעים: בצורה הקלאסית הלא-שלפוחיתית מופיעים נגעים בצורה של גלדים זהובים יבשים (הצורה הלאה בולוזית), בעיקר באזור הפנים (סביב האף והפה) ופחות מכך בגפיים. בצורה השלפוחיתית מופיעות שלפוחיות\בועות רפות בגדלים שונים שיכולים להגיע עד מספר סנטימטרים. הבועות בעלות גג רפה ולכן בוקעות בקלות ומותירות רבדים ורודים-סגולים מחופות קשקש יבש שאינם מחלימים מעצמם ומצריכים טיפול. אזורי המעורבות יכולים להיות יותר נרחבים וכוללים גם את אזור בתי השחי, האגן ,הגו והגפיים. כמו כן בצורה השלפוחתית יכולים להיות תסמינים נוספים כגון חום, חולשה ושלשולים.

הטיפול המומלץ הוא באמצעות אנטיביוטיקה, בין אם במריחה (למשל – פוסידין, בקטרובאן, מופירוצין) או טיפול באנטיביוטיקה "סיסטמית" הניטלת בבליעה (משל – צפוראל, צפוביט, אוגמנטין, דיספטיל פורטה). הטיפול ניתן למשך חמישה עד עשרה ימים, בהתאם להחלמה. צורת הטיפול נקבעת בהתאם למצב הקליני, כאשר בצורה הלא שלפוחתית לרוב מספיק טיפול מקומי בעזרת אנטיביוטיקה במריחה, בצורה השלפוחיתית לרוב יש צורך בנאטיביוטיקה בבליעה.

כאשר קיימים ארועים חוזרים של הדבקה, חשוב לדגום במטוש לתרבית פצע אופייני, וכן מוקדים אפשריים של נשאות של החיידק – כגון נחיריים, טבור, ואזור האגן (פרינאום), וזאת במטרה לבדוק נשאות אפשרית של החיידק ולבחון את פרופיל הרגישויות שלו לסוגים שונים של אנטיביוטיקה.

סיבוכים עוריים עשויים לכלול שינויים (לרוב זמניים) בגוון העור כגון פיגמנטציה בתר דלקתית, והצטלקויות. סיבוכים מערכתיים אפשריים, אך נדירים, עשויים לכלול התרחבות הזיהום העורי עד כדי צלוליטיס (זיהום של רקמות עוריות עמוקות), לימפנגיטיס (העברת הזיהום בדרכי הלימפה) ובקטרמיה (זריעת החיידקים בזרם הדם). סיבוכים נדירים נוספים עשויים לכלול תסמונת SSSS -Staphylococcal scalded skin syndrome אשר עשוי לנבוע מפיזור של רעלנים מסוג exfoliative toxins ; קדחת השנית – Scarlet Fever ; ותגובה מסוג PSGN אשר מתבטאת בפגיעה כלייתית נדירה מסוג גלומרולונפריטיס פוסט-סטרפטוקוקלית.

המהלך הטבעי של זיהומים מסוג אימפטיגו הינו החלמה מלאה ללא מאורעות חריגים וללא סיבוכים, בהינתן אבחנה וטיפול הולמים. לאחר טיפול מוצלח נסיגת הנגעים הינה הדרגתית ובדרך כלל מתרחשת על פני מספר שבועות.

תמונות לדוגמא [באדיבות אתר "גוגל"]: