פטרת ציפורניים

פטרת ציפורניים הינה תחלואה שכיחה ביותר, הקיימת אצל עד 10% מהמבוגרים. פטרת ציפורניים גורמת לכמחצית מהמקרים של עיוות בציפורן. שכיחותה בציפורני הרגלים (חלקן או כולן) הינה פי 20 מבציפורני הידיים.
לפטרת הציפורניים מספר התייצגויות אפשריות. הציפורן עלולה להתעבות, לשנות צבעה לגוון לבן-צהבהב עכור, ואף להתפורר. לעיתים כאב, בשל עיוות וחודרנות הציפורן לרקמות העור הסובבות, יופיע גם כן. פטרת ציפורניים מופיעה בעיקר במבוגרים, אך במצבים מסויימים תופיע בילדים.

פטרת בציפורני הידיים והרגלים על רקע זיהום בפטריה מזן Trychophyton rubrum. (תמונות שייכות לד"ר ערן גלילי)

מצבים שאינם פטרת הציפורניים:

מלבד פטרת, ישנן מחלות רבות הגורמות גם הן לשינוי במראה הציפורן (דוגמאת פסוריאזיס, ומגע עם חומרים מסויימים). אלו יכולות להידמות לפטרת. על כן, טרם התחלת טיפול לעיוות בציפורן חשובה אבחנה מדוייקת של הגורם לכך ע"י רופא עור.

מימין לשמאל – דוגמאות לעיוות שאינו כתוצאה מפטרת. גידול ממאיר מסוג מלנומה; טראומה; ופסוריאזיס. (תמונות שייכות לד"ר ערן גלילי)

גורמי סיכון

גורמי הסיכון להתפתחות פטרת ציפורניים נחלקים לגורמים סביבתים/תעסוקתיים ולאישיים.

• גורמים סביבתים/תעסוקתיים: חשיפה מרובה של הכפות ללחות וסביבה מימית, היעדר איוורור של כפות הרגלים, המצאות בני משפחה נוספים הנגועים בפטרת ועוד.
• גורמי סיכון אישיים: גיל מבוגר, מחלות רקע (דוג' סכרת, דיכוי חיסוני), טיפולים תרופתיים (דוג' כימותרפיה וסטרואידים), פגיעה בציפורן הגורמת לחשיפתה לזיהומים (דוג' נזק חבלתי), פטרת בכפות הרגלים ועוד.

אבחון וטיפול

פטרת ציפורניים יכולה להיגרם על ידי שלל זני פטריה ממשפחות הדרמטופיטים, העובשים והשמרים. לעיתים, הציפורן תהיה נגועה ע"י מספר זנים בו-זמנית. במצבים מסויימים, רופא העור ימליץ על נטילת דגימה מהציפורן לאבחנה שאכן מדובר מפטריה, וכן, בכדי לזהות במדוייק באיזה זן של פטריה מדובר.
בנמצא מגוון רחב של תרופות אנטי פטריתיות העשויות להינתן כתכשיר מקומי (קרם או טיפות לציפורניים) או כתכשיר סיסטמי (כדורים או סירופ דרך הפה).
הצלחת הטיפול לפטרת ובטיחותו תלויים בהתאמת הטיפול למטופל הספציפי מתוך מגוון התרופות האנטי-פטריתיות הקיימות.